אתמול הענקתי לעצמי מתנה אדירה - עפתי על עצמי.

הגעתי אל מיכל בנדק, אישה עוצמתית ומדהימה, שיוצאת עם נשים למסע של ריפוי היופי הנשי.

דרך המסע האישי שלה, דרך העין האומנותית שלה ואל עדשת המצלמה, היא מעצימה את היופי הנשי - העדין, הפראי, הטהור, הטבעי בהיותה אישה

עוד כשהכרנו אמרתי לה: "אני עוד אגיע אליך, מתישהו יהיה לי אומץ

התהפכה לי הבטן רק מלדמיין את המצלמה המתבוננת עלי ומתעדת אותי, כשאני חשופה, מביעה את נפשי דרך גופי הערום.

ועם זאת, כמהתי כל כך לצאת למסע כזה, לפגוש אותי מעיזה להיות. פחות התעניינתי בתמונות כמו בתהליך שאעבור שם.

גם אתמול לא היה לי אומץ. אבל הלכתי על זה. כמו שאני אוהבת, להיישיר מבט אל הלא נודע ולסמוך על מה שיגיע.

כשהגעתי אמרתי לה: "אין לי מושג מה הולך להיות, אין לי אפילו רעיון של מה אני רוצה"

והיא ענתה: "גם לי"

הופתעתי. היא לא תכננה שום דבר, אין איזו תבנית שהיא עובדת דרכה.

היא אמרה לי: "אני אף פעם לא יודעת מה הולך להיות. לרוב אני גם לא מכירה את מי שמגיעה ופשוט נוצרים חיבורים ממש אינטימיים"

הוקסמתי עוד יותר..

היא הזמינה אותי לצאת איתה למסע פתוח.

אמרתי כן. והתחלנו לשחק.

בהתחלה המצלמה הפחידה אותי.

נעצה בי את עיניה השחורות. נוכחותה גרמה לי לאבד תחושת נינוחות. הייתי נבוכה.

מיכל לא התרגשה והמשיכה בטבעיות, כאילו יודעת איזה סוד כמוס שלא מספרת לי עליו.

היא איפרה אותי והחליפה לי תלבושות.

שמה לי מוזיקה שאוכל לנוע כמו שאני אוהבת, היא הזכירה לי לנשום.

היא החזיקה לי מרחב להיות בו יפה. להנות מהגוף שלי. להסכים להיות סקסית. עצובה. פראית.

ובכל פעם שהיה לי צל של ספק ביופי שלי, היא הראתה לי איפה אפשר עוד לאהוב.

היא תמכה בעוד חלק שבי להיוולד.

היא התייחסה אלי כאל מלכה.

הייתי שם כמה שעות טובות.

מיכל כנראה מבינה שלוקח זמן לאהוב את מה שיש ולהרגיש איתו בנוח, אז המסע איתה הוא ארוך.. והעין שלה טובה כל כך. היא רואה דרך הלב הרך שלה.

היא נהנתה מכל רגע. רקדה איתי. עצרה לנשנושים. הייתה רגועה. לא היה שום דבר משימתי. לא היה לאן להגיע.

ועדיין, כה אינטימי ועמוק. עם תוצר שמתעד את היופי הזה.

מתישהו שכחתי שיש מצלמה מולי.

ונהנתי בטירוף. מעצמי, מהמרחב, מהגוף, מכל מה שנבע מתוכי והתבטא בחוץ.

הייתי על במה, רק שלי, ושיחקתי את מה שחי בי.

אז נשים אהובות,

הנה לכן עוד דרך להפגש עם עצמכן.

להעצים את היופי הטהור שבפנים.

להזכר באומץ להיות מה שאתן רוצות להיות.

זה מזל גדול שאנשים כמו מיכל מוצאים את מה שהם הכי אוהבים והכי טובים בו, וגם עוסקים בזה, זה הופך את הדבר למתנה אמיתית.

איזה כייף לי. זכיתי בך מיכלי. 

​

(סליחה שהעימוד יצא הפוך, לא הצלחתי להעתיק בעימוד תקין. מ.ב.)